ערבות אסיה התיכונה הן מולדתם של העמים הטורקו-מונגולים; ערב רב של שבטים, חלקם נודדים וחלקם יושבי קבע על אדמתם, שהיו אדוני הארץ לדורותיה. לאורך נהר דריה (אמו דריה), הגבול בין הארץ הנושבת, החקלאית ו"התרבותית", לבין הערבות הפרועות התקיימו כמה ממלכות מפוארות שבהן צמחו ערים עשירות. לאורך הנהר ובין ההרים עברה "דרך המשי", שקישרה בין מרכזי הציוויליזציה הגדולים של סין, הודו ואירופה. בערים שלאורכה פרחו מלאכות יד ואומנויות שונות ששאבו טכנולוגיות ומוטיבים מסין, הודו, פרס ועוד, מה שיצר עושר תרבותי-חומרי יוצא מגדר הרגיל. מכאן הביאו העבאסים את הממלוכים שחיזקו את שלטונם, כאן התוודעו עמי הערבה לאמונה המוסלמית ומכאן יצא האמיר תימור למסעות הכיבושים שבהם זרע הרס וחורבן תוך שאסף לארצו את מיטב אומני הארצות שכבש על מנת לבנות ולהדר את עיר בירתו – סמרקנד. רק במאה ה-19 הוכנע האזור על ידי הצארים הרוסיים ותושביו היו לאזרחי האימפריה הרוסית. בינתיים נמוג 'תור הזהב' הרוסי. האומה האוזבקית העצמאית, שנולדה מתוך חורבות האימפריה הסובייטית, מנסה ליצור לעצמה צביון ששורשיו יונקים מפאר העבר שעדיין זוהר באלפי אריחים מזוגגים. זהו מסע בדגש היסטורי, תרבותי ואומנותי. נבקר באוזבקיסטאן במהלך יום השוויון של האביב שהוא גם הנורוז, ראש השנה הפרסי.
