על ירושלים נאמר "מצפון תפתח הרעה". גם הסינים, שחששו תמיד מפלישות עמי הערבה, ראו בכיוון צפון את הצד המאיים, דבר שהשפיע על התפתחות תורת הפנג שווי ועל נוהגי הקבורה שלהם. מסתבר שבהודו, המעניקה חשיבות רבה לכיווני רוחות השמיים, מתקיימת סכימה הפוכה. דווקא הצפון הוא הכיוון המבורך בעוד שהדרום הוא הכיוון הרע, הנחות והמקולל. כיצד ייתכן שאלו הם פני הדברים? במהלך ההרצאה ננסה לברר מהן המשמעויות הנלוות לכיוון טוב ולכיוון רע וכיצד בה הדבר לידי ביטוי בארכיטקטורה העירונית הקדומה, בארכיטקטורת המקדשים, ביצירות ספרות ושירה ובהתפתחותן של מיתולוגיות. כן ננסה לברר כיצד בני המחוזות הדרומיים בהודו, הנחשבים במובנים רבים ההינדים מכל שאר חלקי תת היבשת, עושים שימוש הפוך בסכימת הכיוונים הקלאסית ומנכסים לארצם קדושה שכל כולה נובעת מרגשות נחיתות.
