הגנגס הוא הנהר הגדול ביותר בתת-היבשת. נוסף על היותו מקור חיות מרכזי המרווה במימיו את אדמת המישורים הגדולים ומאפשר גידולים חקלאיים רחבי היקף, היותו מאפשר שיט ספינות הפכו לעורק תעבורה קדום שלאורכו התפתחו הערים הגדולות של צפון-הודו. בנוסף על כך ניחן הנהר (המזוהה עם אלה ולכן ישותו נקבית) בתכונות מיסטיות מטהרות- זרם מים שכל הינדואי מאמין חפץ להתאחד עמו, ולו לרגע קט. בהודו, החיים והמוות מתקיימים זה לצד זה באופן בולט ומוחצן, כמשלימים זה את זה וכבלתי נפרדים. דברים אלו באים לידי ביטוי במיוחד בזיקה לנהר; הגנגס, מקור החיים, אוסף אליו את המתים. בשל תכונותיו המטהרות ישנה סגולה מיוחדת לנשימה אחרונה על גדותיו, בשריפת המת על שפתו ובזריית אפרו במימיו. אמונות אלו נקשרות בסיפור שנרקם סביב הורדתו של הנהר מהעולמות של מעלה אל עולמנו. במהלך ההרצאה נתוודע אל הסיפור המיתולוגי העוסק בהורדתה של אלת הגנגס מעולם האלים, נעקוב אחר מהלכה בארץ; ממקורותיה במרומי ההימאליה, מקום הפשרת הקרחונים, דרך המורדות התלולים בהם שוצפים מימיה אל המישורים הגדולים בהם היא רוגעת ושלווה, מתנהלת על מי מנוחות. נחלוף דרך מספר נקודות חשובות לאורך גדותיה ונעמוד על פולחני הנהר. את עיקר ההרצאה נקדיש להתרחשויות השונות במהלך פסטיבל הכד (הקומבה מלה), ההתכנסות האנושית הגדולה בעולם (בה השתתפו בשנת 2013 כ-100 מליון עולי-רגל), הנערכת על גדות הנהר אחת לכמה שנים.
