אחד הדברים שמערביים הכי מתקשים לתפוס בהודו; האופן שבו האלוהי, הנשגב, שב ומתגלם בחומר, פועל בעולם ולש את המציאות באופן אחר, חדש, על-טבעי, טבעי אחר, מועצם.
כן, האלוהי בהודו אוהב להתחפש, ללבוש צורה ולפשוט אותה, להופיע ושוב להיעלם.
לאורכה ולרוחבה של תת-היבשת ישנם אין-ספור מקומות שבהם האלוהי בצורותיו השונות התגלה לפני מאמיניו, קומץ או המונים. חלק מהאתרים מזוהים כמקום התגלות אלוהי מזה מאות רבות של שנים וחלקם מתגלים בהווה.
כזה הוא למשל "היכל האופנוע", אתר פולחן שקם בשנים האחרונות בלב ראג'סטאן, לצד כביש ראשי. לפני כמה שנים אירעה במקום תאונה שבה נהרג רוכב אופנוע בשם אום בנה.
בעקבות התאונה נלקח האופנוע הפגוע לתחנת המשטרה, אך מסופר שפעמיים, כאילו הופחו בו חיים, שב למקום התאונה בכוחות עצמו, ללא נהג. יתירה מכך, עשרות עדויות מספרות על כך שאום בנה, הנהג המנוח, הופיע לפני אנשים שנקלעו למקום ונזקקו לעזרה. הוא היה שם על מנת להושיט להם יד ולסייע. למשל, כשרכבו של זוג שמיהר באישון לילה ממקום מגוריו בכפר כדי ללדת בבית החולים שב – אום בנה המנוח הופיע ותיקן עבורם את הרכב. כשנשאל מיהו, הוא הציג את עצמו וציין את מקום מגוריו. בני הזוג נחפזו לדרכם אסירי תודה מבלי שיחשדו בדבר. זמן מה לאחר הלידה הגיעו בני הזוג לביתו של אום בנה, כדי להוקיר תודה למי שסייע להם ונדהמו לפגוש את הוריו שסיפרו שבנם נספה בתאונה זה מכבר. ההורים מצדם נדהמו לשמוע את התיאורים שתאמו את בנם. הם הציגו בפני בני הזוג תצלומים של אום בנה והשניים אישרו ללא כל ספק שהוא אכן זה שהופיע באישון לילה ותיקן את רכבם.
בעקבות האירועים הפלאיים הוחלט להציב את האופנוע על במת בטון קטנה לצד מקום התאונה שבו חפץ להימצא. על חרטומו תולים המבקרים מחרוזות של פרחים. במרוצת הזמן הקימו לצדו פינת פולחן ועליה פרוטומה יצוקה ממלט וצבועה בדמות הנפטר. כך, יש מאין, התקדש האתר והוכר כאום בנה, על שם המנוח או בשמו העממי המוכר יותר BULLET BHAVAN, "היכל האופנוע".
המקום תוחם בקירות גבוהים החובקים רחבת התכנסות ומעבר היקפי שמאפשר לחוג סביב האופנוע והצלם סביב סביב. תצלומיו של אום בנה המנוח מעטרים את המקום, נגנים מתופפים ושרים. שורה ארוכה של פעמונים כבדים תלויה בכניסה לאתר ואליה מתווספים כל העת פעמונים חדשים שמוקדשים על ידי פוקדי האתר. גם מקומה של סוללת קופות צדקה למען מקומות מקלט לפרות לא נפקד. זרם הצליינים המבקשים ברכה הולך וגדל. בקרוב, יש לשער, יוקם כאן מקדש של ממש.
המבקרים מקטירים קטורת, מצמידים כפותיהם ועוצמים עיניהם בתפילה מלאת דבקות. הם מניחים שטרות כסף בכפו של כוהן שיושב לצד אש מקודשת ומשיב להם במעט פתיתי אורז תפוחים, טעוני ברכה. גם תפילה מיוחדת חוברה לכבוד אום בנה ומילותיה מתנוססות מעל לוחות גדולים שנתלו במקום.
נשים כורכות פתילים אדומים סביב האופנוע והעצים שבמקום כדי לזכות בברכה, פרנסה טובה ובריאות לבני ביתן.
בין המבקרים בולטים במיוחד נהגי משאיות, שמגיעים לבקש את ברכת המנוח שהיה להתגלמות אלוהית. לא אחת הם מלווים במתופפים רעשנים במיוחד. לצד הדרך ניצבים רוכלים שמוכרים עיטורי משאיות שונים, כגון גדילי ופונפוני צמר, שלהם סגולה בדוקה להרחיק רעות וסכנות במהלך הנסיעה.
על מנת לזכות בברכתו של אום בנה יוצקים הנהגים משקאות אלכוהוליים אל פיו של הצלם ועל האופנוע שלו, הנהגים עוזבים את המקום מתנודדים ושתויים עד לא ידע. כעת, אולי, קל להם יותר להתמודד עם הלחץ בכבישים.
