"המיניות שלי ידעה נפתולים רבים, כמו הגנגס" מספרת לקשמי נאריאן טריפאתי, שהפכה מנער מבולבל שמנסה להתחקות אחר זהותו המינית למובילת תנועת מחאה, פעילה חברתית למען שוויון זכויות להט"בי וכעת גם לראש מסדר דתי. השנה, לראשונה, השתתף המסדר הטרנסג'נדרי שהקימה, בקומבה מלה, תוך שאחד המסדרים הדתיים הגדולים והחזקים ביותר מעניקים לו חסות.
בתור ילד לקשמי נאריאן טריפאתי לא חשבה על פרסום. היא חיה את חייה שלה והשקיעה את האנרגיה שלה בהסתרת מי שהיא באמת מפני קרוביה ובחיפוש אחר חברה תומכת.
היא נולדה בשנת 1978 כבן בכור למשפחה ברהמינית בעיר טהאנה, מצפון לבומביי. אביה, כך היא מספרת, יליד גהורקפור שבמזרח אוטטר פרדש, גורש מביתו בגיל 16 בשל התנהגות בלתי הולמת ועשה את דרכו בגפו אל העיר הגדולה.
מאז שהיא זוכרת את עצמה היא אהבה להתעטף בסארי של אמה, להתאפר ולענוד תכשיטים. עניינים של בנים לא עניינו אותה ומאז נעוריה המוקדמים היא גילתה שהיא נמשכת לגברים. היה זה דודה שהציע לה ללמוד ריקוד. מוריה תמכו בכך ואביה, הגם שלא מצא בכך כל ערך, גם לא התנגד. וכך מכיתה ה' לקשמי התחילה ללמוד בהארטנאתיאם, ריקוד הודי קלאסי, והמשיכה ללמוד אותו גם בקולג'.
"שוב ושוב שואלים אותי מתי יצאתי החוצה, ואני תמיד עונה שיצאתי החוצה רק פעם אחת, מרחם אמי" היא צוחקת. אני לא הייתי צריכה להבין שאני שונה, הייתי מה שהייתי, אבל לקח לי זמן למצוא את מקומי בחברה, את ההגדרה שנכונה לי."
לקשמי לא אוהבת לדבר על הרדיפות וההשפלות הרבות שידעה בצעירותה. בדרך כלל היא סותמת את הדברים בהשיבה שהיא מעדיפה להסתכל על הטוב בחייה, על מה שהצליחה להשיג ועל הזכות שלה להיות נאמנה לעקרונותיה. היא גם לא מספרת על המקומות הנמוכים שבהם ככל הנראה התפלשה. "נערות טובות הולכות לגן עדן, נערות רעות הולכות לכול מקום. אז הייתי נערה רעה. מי בכלל רוצה להיות נערה טובה?" היא צוחקת.
בהיותה נער נשי מאד בהתנהגותו היא ניסתה למצוא מסגרת חברתית דומה ותומכת. ההומוסקסואל היחיד שידעה עליו היה לוחם הזכויות אשוק רואו קאווי, שחי בבומביי. היא מצאה דרך להיפגש איתו ולשוחח איתו, מה שהיא מתארת כנקודת מפנה בחייה. אשוק עודד אותה בדרכה והפציר בה להמשיך ללמוד ריקוד, כדי שיהיה לה מקצוע ודרך להתקיים. בהמשך למדה מהם מקומות המפגש של הקהילה ההומוסקסואלית בבומביי ונהגה ללכת אליהם, אבל לדבריה אף פעם לא הרגישה לחלוטין שייכת ומעולם לא נתפשה ככזו.
ראיון עם לקשמי נאריאן טריפאתי מתוך פרויקט 'Bolo' (דבר!)
לימים זנחה את סגנון הריקוד הקלאסי ובמשך כמה שנים, עד שמושל מדינת מהארשטרה החליט על סגירת המועדונים – הייתה רקדנית ברים ומלכת דראג. באותה תקופה גם השתתפה בכמה סרטים בוליוודים כרקדנית וכשחקנית. את עיסוקה ואת אביזרי הלבוש שלה היטיבה להחביא מכל מכריה. כשהוחלט על סגירת המועדונים עמדה לקשמי בראש תנועת מחאה נגד סגירתם. המאבק נכשל, אבל עבורה זו הייתה ההתנסות הראשונה בהנהגת מאבק ציבורי.
רק בעקבות מפגש עם שאבירה, היג'רה שבאותם ימים הייתה הראשונה מהקהילה לכתוב את הדוקטורט שלה, היא הבינה שזהותה המינית אינה הומוסקסואלית, אלא היג'רה. לקשמי מספרת שקודם למפגש עם שאבירה תמיד נרתעה מקהילת ההיג'רות. "לא אהבתי את ההתערטלות הפומבית שלהן ואת מחיאות הכף. הכול אצלן נראה לי המוני וזול, אבל שאבירה חשפה אותי למורכבות הדברים ולריבוי הפנים בקהילה. החלטתי להצטרף אל קהילת ההיג'רות ולהכיר אותה."
בזמן המאבק לביטול סעיף 377 בחוקה ההודית, האוסר על יחסי מין ש"אינם כדרך הטבע" לקשמי התראיינה לתקשורת כשהיא לבושה כאישה ומאופרת. רק דרך הריאיון גילו הוריה את שייכותו של בנם להיג'רות. ההלם במשפחה היה גדול, במיוחד לאור העובדה שבאותם ימים ניסו למצוא לה נערה הולמת לשידוך. לקשמי מכה על חטא שכך נודע הדבר להוריה, אבל מוקירה תודה על האופן שבו קיבלו אותה מאז. "הייתה לי זכות גדולה שהורי תמכו בי כך. אני רואה את עצמי כבת מזל!" היא מספרת. במסגרת תמיכתם של הוריה בה הם הדפו בני משפחה שהתכנסו ודרשו מהוריה לרסן את בנם הסורר והבהירו שבנם שהיה לבתם תחיה את חייה כטוב בעיניה, מבלי לפגוע באיש. במסגרת תמיכתם, ההורים הצטרפו אל לקשמי לכמה ראיונות בטלוויזיה. לראשונה בתולדות הודו זכה הציבור לראות היג'רה שהוריה לצדה. באחד הראיונות שנערכו עם אביה הוא נשאל על יחסו אל בתו והשיב: "אילו בני היה נכה, הייתם מעלים בדעתכם לשאול אותי אם ארצה שיעזוב את ביתי? ומה בדבר נטייתו המינית השונה? היא בתי לכל דבר ועניין!" המסר שביקשה לקשמי להעביר הוא שאל להורים להתכחש לילדיהם החריגים ולמסור לגרש אותם מהבית או למסור אותם לקהילת ההיג'רות מכיוון שנולדו עם מוטציה מינית. במובנים אלו היא יצאה באופן חתרני כנגד הקהילה מכיוון שזו דרכה המסורתית להתקיים ולאסוף חברות חדשות לשורותיה.
סרט שנעשה בעקבות החלטת בג"צ לאפשר לצד רישום הילודה/ה כ'זכר' / 'נקבה' גם 'אחר'. הסרטון הוא מחווה לפריטיקה יאשיני (Prithika Yashini), ההיג'רה הראשונה שמונתה למפקדת משטרה.
לקשמי הצטרפה לארגונים למען זכויות טרנסג'נדרים, זונות ובעלי נטיות מיניות שונות. בשנת 2002 נבחרה כנשיאת ארגון DAI Welfare Society, הארגון הרשום הראשון למען זכויות טרנסג'נדרים בדרום אסיה, אך פרשה מהתפקיד מכיוון שהרגישה לא חופשיה כפי שהייתה רגילה עד אז. במקביל להצלחתה ולפרסומה קנתה לעצמה גם אויבות, בעיקר מתוך קהילת ההיג'רות. לא תמיד אהבו את הדברים שמסרה לתקשורת וכמובן שבמקביל קינאו בה ובמעמד הציבורי שקנתה לעצמה. היא אף נדרשה לשלם קנסות כספיים לקהילה על דברים שעשתה. עם פרישתה מתפקידה כנשיאת הארגון יצאה את תחומי הודו לראשונה וטסה לטורונטו, קנדה, שם פגשה לראשונה טרנסג'נדרים מערביים. כל אימת שהיא מזכירה את הטיסה לטורונטו היא מדגישה בגאווה את העובדה שבדרכון שהנפיקה היה רשום שהיא אישה, טרנסג'נדרית וסריסה, השג שאין להקל בו ראש.
לאחר שובה להודו הקימה בשנת 2007 את Astitiva, ארגון שמטרתו לקדם את רווחת הקהילה הלהט"בית ולסייע בהתפתחות חבריה. שנה אחר כך הייתה הטרנסג'נדרית הראשונה שייצגה את אסיה פסיפיק באו"ם. היא דיברה על הקשיים איתם מתמודדים מיעוטים שנטייתם המינית שונה, ביקשה לקדם את הסיוע לעובדות ולעובדים בתעשיית המין באסיה והפיצה את המסר שלה: "אנשים צריכים להיות יותר אנושיים. עליהם לכבד אותנו ולהכיר בזכויותינו כטרנסג'נדרים. אנחנו תמיד היינו, אפילו באיסלאם, שם קראו לנו מוחנאתון (Mukhannathun). גם בנצרות – אחד מעשרת הראשונים לקבל את הנצרות היה הסריס האתיופי", מסבירה לקשמי ומפגינה ידע נרחב בדתות
בשנת 2011 זכתה להכרה גדולה במדינתה עת השתתפה בתכנית ה"אח הגדול" בהודו וזכתה! ההשתתפות בתכנית והזכייה פתחו בפניה במות רבות שאיפשרו לה לדבר על דרכה, כמו גם על זכותו של כל אדם לגלות את מיניותו בעצמו מבלי שלחברה יש זכות לכפות עליו התנהגות כזו או אחרת. "להיות היג'רה זה לא סוף העולם. עולם חדש נפתח" – היא מסבירה.
בשנת 2014, בעקבות עתירה שהגישו גורמים שונים וביניהם לקשמי נאראין לבית המשפט העליון בהודו, הוכרו טרנסג'נדרים רשמית כמגדר שלישי. מאז, יכול אדם להירשם כזכר, נקבה או 'אחר' בתעודות רשמיות. בית המשפט הכיר בזכויות טרנסג'נדרים והורה להתיר ניתוחים לשינוי מין, לאפשר להם לאמץ ילדים, ולשמור עבורם קצבה של משרות, כפי שנהוג במסגרת מדיניות האפליה המתקנת כלפי מגזרים מוחלשים אחרים. הממשלה הורתה על הקמת מרפאות מיוחדות ובתי שימוש נפרדים לצורכי טרנסג'נדרים.
הרצאה של לקשמי נאריאן טריפאתי בטד
בשנים האחרונות הקימה לקשמי את מסדר הקינארות ((Kinnar Akhada והיא עומדת בראשו. הקינארות הם יצורים מיתולוגיים, המתוארים בדרך כלל כחצי אדם חצי סוס, או חצי אדם חצי ציפור, הידועים בנגינתם השמיימית, בריקודיהם המופלאים ובהיותם מאהבים ומאהבות מופלאים. ההיג'רות, בהיותן בעלות מיניות שאינה מובחנת לחלוטין ובהיותן בעלות תחומי עיסוק דומים, מבקשות להיקרא כמותם.
"אפשר להקצות מיליוני דולרים כדי לנסות לחולל שינוי, להסיר סטיגמות ולמנוע אפליה ושנאת חינם. אבל דרך הדת, המסורת והתרבות זו הופכת להיות משימה פשוטה יותר", היא הסבירה.
בצעד תקדימי לקשמי זכתה לכך שמסדר ג'ונה אקהרה (Juna akhada), אחד המסדרים הגדולים והחזקים ביותר, הדבקים באל שיווא, יעניק לה חסות. ראשי המסדר הצהירו כי הם רואים בהיג'רות התגלמות ארצית של ארדהנרישווארה, ההתגלמות של שיווא כשמחציתו פארוותי (או של פארוותי, כששיווא מחציתה), השלמה מסך חצאיה וככאלו זכה המסדר לקבל שטח, להקים מאהל גדול ולהשתתף בטבילות המלכותיות, השמורות למסדרים הדתיים, במפגש הנהרות המקודש.
מעל שער המתחם של קינאר אקהרה התנוסס ציור של דמותו החצויה של שיווא. במתחם התהלכו היג'רות רבות שכדרכן מחאו כף, עפעפו בעיניהן והפריחו נשיקות בבוטות. הפער שבין התנהגותן לבין התנהגותה של לקשמי, היום מנהיגה ודוברת שלהן, גלוי וברור.
לקשמי עצמה ישבה על דרגש מורם באוהל קבלת פנים בתוך מתחם שמור. ניתן היה להכנס אליה רק לאחר קבלת אישור וחליצת נעליים. דמותה של אלה גדולה נתלתה על יריעת האוהל מאחוריה ולצדה ניצבו צלמים של ארדהנרישווארה. על מצחה נמתחו שלושה קווים אופקיים וביניהם נקודה אדומה – מסממניו המובהקים של שיווא.
"אני לא מבקשת שום דבר חדש", היא שבה ומסבירה, "כל שאני מבקשת הוא לשוב ולזכות במעמד המורם שהיה לנו בעבר, בתרבות ההודית הקלאסית, לפני גלי הכיבושים המוסלמים וההשתלטות של הקולוניאליזם השמרני".
המפגש עם לקשמי במתחם קינאר אקהרה, קומבה מלה, אללאבאד
מאמינים רבים ביקשו את קרבתה ואת עצתה, ביניהם גם נזירים ולקשמי סיגלה לעצמה בטבעיות רבה את גינוני הגורו. המאמינים עמדו בתור וחיכו לזכות להתייחסותה. בסבלנות אין קץ היא האזינה לכל אחד ואחת מהם, השיאה עצה, בירכה, חיבקה, העניקה בנדיבות תצלומי סלפי לרוב והעניקה לכל אדם ברכה המגולמת במטבע מיוחד שעל שני צדדיו הוטבע שם המסדר. בצד אחד לצד האלה בהוצ'ארה, המוכרת גם כמורגי מאתה (האלה הרוכבת על תרנגול) ובצד השני – ארדהנארישווארה.
"המסדר שלי פתוח בפני כולם, שכן כולם נבראו בצלם אלוהים" אומרת לקשמי ומצטטת את אחת האמרות האופנישדיות החשובות ביותר "אהם ברהמסי" – אני אלוהים, שמשמעותו – בכל אחד ואחת מאתנו מצוי הגרעין האלוהי, הנשגב.
בצורתה החצויה, השבורה, יש בלקשמי שלמות רבה. "כמה אנשים זכו לחיות את חייהם כפי שהיו רוצים באמת לחיות? כך אני חיה ועלי להיות אסירת תודה על כך!"
